<h1>עשין לדעת הרמב"ן ששכח הרמב"ם בספר המצות</h1>
<h2>דף טו.</h2>
מצוה שביעית שנצטוינו לזכור בפה ולהשיב אל לבנו מה שעשה ית' למרים כשדברה באחיה עם היותה נביאה ואחיה גמול חסדה ועל ידה ניצל כדי שנתרחק מלשון הרע ולא נהיה מאשר נאמר עליהם (תהל' נ') תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי והוא אמרו יתברך ויתעלה (תצא כ"ד) זכור את אשר עשה י"י אלהיך למרים. ולשון ספרי זכור את אשר עשה י"י אל"יך למרים וכי מה ענין זה אצל זה ללמדך שאין נגעים באים אלא על לשון הרע והלא דברים ק"ו ומה מרים שלא דברה אלא שלא בפניו שלמשה ולהנייתו שלמשה ולשבחו שלמשה ולבניינו שלעולם כך נענשה המדבר בגנותו שלחבירו ברבים על אחת כמה וכמה. ושנינו בספרא (ר"פ בחקתי) זכור את אשר עשה י"י אלהיך למרים יכול בלבבך כשהוא אומר השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות הרי שמירת הלב אמורה הא מה אני מקיים זכור שתהא שגורה בפיך וכן הוא אומר זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים יכול בלבך ת"ל לא תשכח הרי שכחת הלב אמורה הא מה אני מקיים זכור שתהא שונה בפיך. ופירוש זה שהם דורשים מרבוי הפסוק השמר בנגע הצרעת לשמור מאד שנשמר מנגע הצרעת שלא תבואנו והיא אזהרה ממנה כלומר מלשון הרע הגורם אותה עם האזהרה ולעשות ככל אשר יורו הכהנים כלומר שלא יקוץ בהרתו ואח"כ הזהיר בזכור את אשר עשה י"י אלהיך למרים גם בזכירת הפה. והנה כאשר נצטוינו בזכירת מה שעשה לנו עמלק כדי לדעת שלא על חנם ימחה ה' יתע' שמו רק מחמלתו עלינו לנקום החמס שעשה לנו ושלא היה ירא ממנו יתעלה כך נצטוינו בזכירת מה שעשה למרים להשמר מלשון הרע שלא יבואנו ככה. וכן עוד דרשו (שם) זכור את אשר הקצפת את י"י אלהיך במדבר [עקב ט'] יכול בלבך וכו'. ולא ידעתי אם היא אזהרה למקציפים עצמם כלומר אנשי דור המדבר ואולי היא מצוה לדורות לדעת חסד האלהים עלינו ושמרו ברית אבותינו ולתת הודאה לשמו ולברך אותו על הכל, וכענין שהנביא מזכירם (מיכ' ו') עמי זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים עד הגלגל למען דעת צדקות י"י. ואם כן ראוי למנותה מצוה מן המצות. [וכ"כ בפיה"ת פ' תצא].
